עיצוב בית ספר - פרויקט קהילתי

אני אוהבת את בית הספר של הילדים שלי. קטן, משפחתי, מורות נהדרות, כיתות קטנות, ילדים מקסימים. רק מה? עד לא מזמן הוא היה קצת אפור, ואת זה אני לא כל כך אוהבת. אני מאמינה שסביבה יפה, צבעונית ונעימה, עם שפע משחקים עושה חשק להיות בבית הספר ומפחיתה אלימות. 

אז הצעתי למנהל לעצב קצת (בהתנדבות) את בית הספר, ובמיוחד את רחבת הכניסה של כיתות א-ב ואת האזורים המשותפים. ההשראה לעיצוב היתה הגן המקראי שמחוץ לבניין.

העקרונות שהנחו אותי היו:

• ליצור חלל למען הילדים, בשיתוף הילדים והקהילה.
• ליצור חלל דינמי שהילדים יכולים להיות פעילים בו.
• ליצור חלל רגוע, שמאפשר תעסוקה גם לילד יחיד (הרי לא כולם אוהבים לשחק כדורגל...) וגם לקבוצה.
• חסכון בעלויות: פשטות עיצובית, תכנון שקל לביצוע ע"י הורים מתנדבים ולא ע"י בעלי מקצוע.

זו היתה הסקיצה הראשונה שלי:

קבלתי תקציב מביה"ס והמון שיתוף פעולה מההנהלה ומהנהגת ההורים. גייסתי הורים מקסימים שהסכימו לתרום מזמנם ולעשות את כל העבודות בעצמם. דקלה לוי פינגלה, חברה מוכשרת ומעצבת גראפית תרמה את כל עבודת הגראפיקה. את כרמל חברתי האהובה בהברקה של רגע שמתי על עיצוב הספסלים והיא עשתה עבודה מדהימה (לא ידעתי שאת כזו מוכשרת!), איריס האלופה עזרה בעצות טובות, הרגעה והמון תיזוזים. ולונה מזכירת ביה"ס חלשה על כל הלוגיסטיקה.

שאר ההורים צבעו, ציירו, הדביקו מדבקות, עשו עבודות יצירה עם ילדי כיתות א-ג שירגישו גם הם שותפים, תלו, סגרו חורים, ועשו את זה מכל הלב.
תודה רבה לאיריס, קורין, גיל, דקלה, שרית, צביקה, כרמל, ענת, מאיה, נטלי, שלומית, יעל ר, יעל ב, יואל וקרן! אתם אלופים!!!

והרי התמונות:

עיצוב גראפי: דקלה לוי

מגנטים צבעוניים למשחק

כרמל מוכיחה דבקות במטרה :0)

לוח הגיר בפעולה

אלה כבר תמונות מסיפור אחר: בשנה שעברה עשינו פרויקט של ציורי רצפה בביה"ס :0)

כרית - עשה זאת בעצמך

כריות מעוצבות זה עסק ממש לא זול (רק אתמול ראיתי כרית מדהימה בדנדו בדים ב-260 ש"ח. אאוץ'). ואין מה לאמר שזה כיף להחליף את הכריות של הספה מדי פעם ולחדש את מראה הסלון.

אז היום הצעה לפרויקט DIY קטן, פשוט וזול של כרית מעוצבת לפי הטרנד הגאומטרי שפלש לחיינו בשמחה. אני לא מאלה שמכינות לבד מלא דברים לבית (דנה ישראלי יכולה להמשיך לישון בשקט), אז אם אני אומרת שזה פשוט וקל אתם יכולים להאמין לי...

מה צריך:

1. כרית בצבע בהיר. אני קניתי כרית פשוטה בפוקס הום ב-50 ש"ח.

2. טוש שחור של שארפיס. אלה  טושים שמתאימים לבד ולא מחיקים. קצת קשה להשיג אותם בארץ, דווקא ברשתות הגדולות אין אותם. כמה טלפונים לחנויות ציוד משרדי באיזור שלכם ותמצאו חנות שמוכרת. או שאפשר להביא מחו"ל.

הוראות הכנה:

1. מציירים שורות אופקיות בטוש. תניחו את הכרית ככה שהטקסטורה של הבד תהיה אופקית, ואז הבד עצמו משמש כסרגל.

2. מציירים קו זיגזג בכל שורה, שנפגש עם קו הזיגזג שבשורה מעליו.

3. ממלאים בטוש את המשולשים העליונים בכל שורה.

4. מדי כמה שורות אפשר לעשות "קפיצה" בזיגזג, כלומר שהמשולשים לא ממש יפגשו עם אלה שבשורה מעליהם. בעיני זה נותן מראה יפה של עבודת יד.

5. אפשר למלא את כל הכרית או להשאיר חלק ריק, כמו שעשיתי כאן. אם אתם מחליטים להשאיר חלק ריק, אז בשורה האחרונה מציירים רק משולשים בלי קו אופקי שתוחם אותם. 

הערות וטיפים:

קצת סיזיפי, אבל לקח לי כ-40 דק'. גם סוג של תרפיה :0)

תעבדו בחדר מאוורר כי הטושים האלה די מסריחים. 

לא צריך להתאמץ לעשות את השורות ואת המשולשים מאוד מדויקים, כל היופי בעיני זה המראה של עבודת יד. 

אני ממליצה לעבוד מלמעלה למטה ומשמאל לימין כדי לא ללכלך את הידיים.

הרחבה ושיפוץ בגשר הזיו - חלק 3 ואחרון

אני בעיכוב גדול בצילום פרויקטים שסיימתי (מה שאומר שיש למה לחכות...). מזל שיש את הילה האלופה שגם סידרה נורא יפה את הבית וגם צילמה לי את התמונות המדהימות האלה.
תזכורת קצרה: מדובר בבית שהורחב - נוספה לו סוויטת הורים - ושופץ לגמרי. מי שרוצה לראות תכניות והסברים מוזמן לקרוא פה. תמונות מלפני השיפוץ אפשר למצוא בסוף.

חדר השינה הקודם הפך לחדר משחקים, והשרותים לשרותי אורחים

המטבח הישן

חדר האמבטיה וחדר הכביסה התהפכו במקומות

חדר הרחצה לפני השיפוץ

יאללה בלגן!

בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על בלגן (מעניין למה..). והגעתי למסקנה שצריך לדבר על זה. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן.
אה, הם כבר שם. ועל הרצפה, במטבח, בארונות וכו׳...

זה לא פוסט עם עצות על איך לשמור על בית מסודר. אני בקרב הזה הפסדתי כבר, לפחות כל עוד הילדים שלי קטנים (נו, על מי אני עובדת...).

















בלגן הוא קצת כמו השמנת יתר. במגזינים ובטלוויזיה מראים לנו רק בחורות רזות ויפות וגורמים לנו להרגיש זוועה עם משקל עודף. אותו דבר עם דירות. במגזינים כולן מעוצבות ומסודרות למופת. אז איך זה גורם לנו להרגיש עם הבלגן שלנו?

אני יכולה להעיד על עצמי שהשאיפה לסדר גורמת לי לכל מיני התנהגויות סמי נוירוטיות, כמו:
- עצבנות תמידית כל זמן שהבית לא מסודר.
- קנאה באנשים שהבית שלהם מסודר תמיד (כמו אחותי האהובה) ובאנשים שלא מתנצלים למרות שהבית שלהם הפוך בטירוף.
- התנצלויות בפני כולם (כולל השליח של הפיצה) על הבלגן בבית, תוך כדי המצאת תירוצים (הרגע חזרנו מחופש, הרגע עבר פה הוריקן).
- התנצלויות על הבלגן גם כשהבית מסודר (יענו, "בד"כ הבית שלי טיפ טופ, הכוס היחידה בכיור? איזה בלגן! סליחה!").

אני יודעת שאם רק אשקיע 15 דק' כל יום בלסדר את הבית הוא יהיה מסודר. אבל בינינו, ברוב הפעמים שיש לי רבע שעה פנויה אחרי שכל הילדים ישנים אני בוחרת לקרוא ספר טוב...

מחקרים מראים שמשקל עודף הוא לא בריא, ושבלגן יוצר חוסר שקט (הרגע המצאתי את זה, אבל אני בטוחה שזה נכון. מנסיון). אבל יאללה, כמה כבר אפשר להיות קשים עם עצמנו.
אני אומרת די לטרור הסדר. די לבושה. קוראים לי מיה והבית שלי מבולגן. We love you Maya.
בואו נפסיק להתנצל ונבין שאף אחד לא הולך לדפוק לנו בדלת עכשיו ולהגיד "באנו לצלם את הבית שלך למגזין עיצוב. כרגע.". זה לא עובד ככה, כל הדירות שאתם רואים במגזינים עוברות שעות של סידור וסטיילינג, הבית של אף אחד לא ביומיום כמו בתמונות (אולי רק הבית הזה). תראו למשל בבלוג המגניב הזה.

המטרה: ללמוד לחיות עם הבלגן.
האמצעי: אין לי מושג איך. יש לכם רעיונות?

לא בטוחה שיצליח לי, מבטיחה לנסות...