יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

יאללה בלגן!

בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על בלגן (מעניין למה..). והגעתי למסקנה שצריך לדבר על זה. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן.
אה, הם כבר שם. ועל הרצפה, במטבח, בארונות וכו׳...

זה לא פוסט עם עצות על איך לשמור על בית מסודר. אני בקרב הזה הפסדתי כבר, לפחות כל עוד הילדים שלי קטנים (נו, על מי אני עובדת...).

















בלגן הוא קצת כמו השמנת יתר. במגזינים ובטלוויזיה מראים לנו רק בחורות רזות ויפות וגורמים לנו להרגיש זוועה עם משקל עודף. אותו דבר עם דירות. במגזינים כולן מעוצבות ומסודרות למופת. אז איך זה גורם לנו להרגיש עם הבלגן שלנו?

אני יכולה להעיד על עצמי שהשאיפה לסדר גורמת לי לכל מיני התנהגויות סמי נוירוטיות, כמו:
- עצבנות תמידית כל זמן שהבית לא מסודר.
- קנאה באנשים שהבית שלהם מסודר תמיד (כמו אחותי האהובה) ובאנשים שלא מתנצלים למרות שהבית שלהם הפוך בטירוף.
- התנצלויות בפני כולם (כולל השליח של הפיצה) על הבלגן בבית, תוך כדי המצאת תירוצים (הרגע חזרנו מחופש, הרגע עבר פה הוריקן).
- התנצלויות על הבלגן גם כשהבית מסודר (יענו, "בד"כ הבית שלי טיפ טופ, הכוס היחידה בכיור? איזה בלגן! סליחה!").

אני יודעת שאם רק אשקיע 15 דק' כל יום בלסדר את הבית הוא יהיה מסודר. אבל בינינו, ברוב הפעמים שיש לי רבע שעה פנויה אחרי שכל הילדים ישנים אני בוחרת לקרוא ספר טוב...

מחקרים מראים שמשקל עודף הוא לא בריא, ושבלגן יוצר חוסר שקט (הרגע המצאתי את זה, אבל אני בטוחה שזה נכון. מנסיון). אבל יאללה, כמה כבר אפשר להיות קשים עם עצמנו.
אני אומרת די לטרור הסדר. די לבושה. קוראים לי מיה והבית שלי מבולגן. We love you Maya.
בואו נפסיק להתנצל ונבין שאף אחד לא הולך לדפוק לנו בדלת עכשיו ולהגיד "באנו לצלם את הבית שלך למגזין עיצוב. כרגע.". זה לא עובד ככה, כל הדירות שאתם רואים במגזינים עוברות שעות של סידור וסטיילינג, הבית של אף אחד לא ביומיום כמו בתמונות (אולי רק הבית הזה). תראו למשל בבלוג המגניב הזה.

המטרה: ללמוד לחיות עם הבלגן.
האמצעי: אין לי מושג איך. יש לכם רעיונות?

לא בטוחה שיצליח לי, מבטיחה לנסות...












3 תגובות:

  1. "מתחת לשטיח" שיטת הסידור שלי, שיראה מסודר במבט כללי וסלחני. למשחקי הילדים- קופסאות גדולות שלמראית עין נראות נחמדות ושעדיף שלא יפתחו בפרהסייה.. כן שם אני מוצאת לפעמים את השלט של הטלוויזיה או הרצועה של הכלבה או את הכרטיס בוחר לבחירות המקומיות..

    השבמחק
  2. אני נולדתי עם הכשרון הזה, אני חושב שזה גנטי, ואם אין לך את זה זה אבוד !!! מצטער :-)

    השבמחק
  3. ברוך שובך לבלוגך.. היית חסרה.
    מזל טוב!
    ולענייננו, להפנים, אבל ממש להפנים, את 'האויב של הטוב מאד הוא המצויין'..
    הטוב מאד הוא עדיין טוב מאד, בכל קנה מדה.
    ופרקטית, ההצעה של מרב עונה על הבעיה.

    השבמחק