יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

הבית מול הנוף - חלק 1

היום אני רוצה לכתוב על בית בזכרון יעקב שאני עובדת על השיפוץ שלו כבר יותר משנה, ובהנאה רבה (שילוב מושלם של לקוחות מקסימים עם טעם טוב, בית עם פוטנציאל אדיר ולא ממומש, שיפוץ מהיסוד, ואפילו בעלי מקצוע טובים. מה עוד אפשר לבקש...). הבית עדיין בבנייה, היום אכתוב על התכנון שלו, והעיצוב יחכה להמשך.

מדובר בבית פרטי שעומד על מגרש גדול מול נוף מהמם של ההרים לכיוון יקנעם.

מראש ברור היה שהנוף הוא השחקן המרכזי בבית, והוא הנחה אותנו ברוב ההחלטות התכנוניות:
1. פתיחת חלונות גדולים בחזית האחורית שפונה לנוף.
2. פתיחת החלל בקומה הראשונה, ככה שמכל מקום יראו את הנוף.
3. מיקום של כמה שיותר פונקציות, והחשובות שבהן, מול הנוף: סלון, פינת אוכל, חדר שינה הורים, חדר רחצה הורים, ו-2 חדרי ילדים.

זו התכנית של הקומה הראשונה כפי שהייתה לפני השיפוץ. אני אכתוב מה בעייתי פה בעיני, והתמונות למטה ידגימו:
1. כמעט ולא היתה התייחסות לנוף: החלל סגור, החלונות קטנים. הכניסה לבית היא מול קיר ולא מול הנוף.
2. יש פה המון קירות אלכסוניים, וקירות אלכסוניים בד"כ יוצרים אי שקט ומקשים על העמדת הריהוט בחלל.
3. המון עמודים באמצע החלל. מהנדסים, אם אתם קוראים את הבלוג הזה, אנא מכם, תחשבו גם על שיפוצים עתידיים ולא רק על התכנון המקורי, תתכננו עמודים יותר גדולים ובמרווחים יותר גדולים. עבדנו פה עם מהנדס שהרשה להוריד שניים וחצי עמודים (חלקם הוחלפו בקורות ברזל אימתניות).


וזו התכנית החדשה:

קודם כל קרדיט לאידית, בעלת הבית, שיש לה ראייה אדריכלית מצויינת והרבה מהרעיונות התכנוניים הם שלה.

כמו שאפשר לראות כל הקיר שפונה אל הנוף נפתח. מכיוון שהבית יושב בקצה של צוק, ואין בתים שמשקיפים אליו, אין פה בעייה של חדירה לאינטימיות.
ניצלנו זכויות בנייה והרחבנו את הבית. המטבח נבנה במקום חנייה מקורה משמאל לכניסה לבית. את השרותים העברתי לצד המטבח כדי להשתלב יותר טוב במערך העמודים בבית, וכדי למקם את המבואה לבית מול הנוף.
בתכנון המקורי בטלתי גם את האלכסון שבין הסלון לפינת האוכל, אבל שתי קורות גבוהות שהתגלו שם גרמו לנו להשאיר את האלכסון על כנו, והאמת שפה הוא לא מפריע לחלל (רק קצת מקלקל את החזית האחורית, אבל נתגבר).



וקצת תמונות להמחשה:
מימין למעלה הסלון כפי שהיה במקור, משמאל חלל הסלון הפתוח לנוף. החורים בתקרה הם הכנה למנורות ורמקולים שקועים.
מימין למטה חלל פינת האוכל, משמאל החלל החדש, גם הוא פתוח לנוף.
פה רואים למעלה מימין את המטבח כמו שהיה עם הקירות האלכסוניים והעמוד באמצע, ומשמאל את המטבח החדש.
למטה מימין את המבט מדלת הכניסה לפני השיפוץ ומשמאל את המבט שמקבלים עכשיו כשנכנסים לבית.
ועכשיו לקומה השנייה, זו תכנית הבית לפני השיפוץ:
הסכמה הכללית פה טובה, אבל בכל זאת יש לי קצת טענות... החלונות הקטנים בחדר השינה של ההורים, האמבטיה וחדר הארונות הקטנים, והקיר האלכסוני בין חדר ההורים לחדר 3. עוד בעייה היא היציאה מחדרי הילדים למרפסת שמגבילה את התכנון, כי אי אפשר למקם רהיטים בקרבת הדלתות.
וזו התכנית החדשה:
חדר מס' 2 נבנה על חלק מהמרפסת, כולל חדר רחצה קטן. הדירוג של הבית איפשר לחדר נוסף להנות מהנוף, וגם איפשר לסגור גוש בחזית הקדמית של הבית (ר' תמונות למטה).
סוויטת ההורים הורחבה ע"ח חלק מהחלל המשותף בין החדרים, ואפשרה להגדיל משמעותית את חדר הרחצה וחדר הארונות. חדר הרחצה והמיטה מוקמו מול חלונות רחבים הפונים לנוף.
ביטול האלכסון בין חדר ההורים לחדר 3 נתן נישה נחמדה לשולחן בחדר 3 ולכורסא בחדר ההורים.
חדר הרחצה של הילדים עבר לחזית הקדמית של הבית (מנצל את ההרחבה במרפסת).
ארון שרות רחב שחלקו עמוק למכונת כביסה ומייבש וחלקו פחות עמוק החליף את מרפסת הכביסה הקטנה. בצד השני של הארון שאינו עמוק (מספיק למצעים, מגבות וכד') יצרתי נישה לארון בגדים לחדר 3.
במקום יציאה מכל חדר למרפסת יש יציאה אחת קרובה למכונת הכביסה (שיהיה נוח לתלות כביסה), ועוד יציאה אחת מחדר ההורים.

וקצת תמונות:
זה חדר ההורים לפני השיפוץ ועכשיו.
פה רואים את החזית הקדמית. למעלה מימין, לפני ההרחבה, ומשמאל עכשיו. החדר במרפסת והמטבח בחנייה סגרו את הגוש המשאלי של הבית.
למטה החזית האחורית. אין לי תמונה רחוקה מלפני השיפוץ, אבל אפשר לראות משמאל את כל החלונות הרחבים שפונים לנוף.

המשך יבוא...





יום חמישי, 9 בספטמבר 2010

פוסט אדריכלי

היום רציתי לכתוב פוסט אדריכלי משהו, כי עם כל הכבוד לעיצוב הפנים (ויש כבוד), אם החללים לא מתוכננים כמו שצריך, לא יעזרו הרהיטים הכי יפים והטעם הכי טוב, הבית אולי יראה טוב בתמונות, אבל לא יהיה נעים ונוח לגור בו.

התכנון האדריכלי הוא השלב הראשון, הבסיס, ורק אחרי שהוא סגור, אפשר לעבור לעיצוב. ולפעמים, כל מה שצריך זה שינוי קטן - להרוס קיר אחד, להחליף מיקום של 2 פונקציות (כמו פינת אוכל וסלון), ואתם מסודרים.

אני רוצה להדגים למה אני מתכוונת בעזרת התכנון של הבית שלי.
כשנכנסנו לראות אותו לראשונה, הקומה הראשונה היתה מסודרת ככה (ואני מתנצלת בפני מי שלא קורא טוב תכניות, אני אוסיף תמונות לפני-אחרי בסוף):


אני אסביר מה בעייתי פה בעיני:
1. הסלון כלוא בין שני קירות, ללא מבט אל הגינה, ונמצא בשטח נורא קטן מתוך החלל (כ-10 מ"ר מתוך החלק הציבורי שגודלו 48 מ"ר).
2. המטבח בצורת ח' גורם לחלל להיראות מאוד קטן וצפוף, במיוחד שהיו לו שני גושים גבוהים בכניסה וארונות גבוהים מסביב לכולו (כולל מעל החלון).
3. שטח "יקר" שפונה לגינה נוצל כמחסן.
4. יש בחלל הרבה שטחים לא מנוצלים, ומה שכן נוצל היה מאוד צפוף.






















וזה התכנון החדש של הקומה:

ואני אסביר את השינויים:
1. שברתי שני קירות קטנים שהיו משני צידי הסלון הישן (מה שהיום פינת האוכל) כדי לפתוח את כל החלל הציבורי. עכשיו, איך שנכנסים לבית רואים את כל החלון הארוך והגינה שמאחוריו, ויש מבט לגינה מכל מקום בקומה.
2. החלפתי בין הפונקציות של פינת האוכל והסלון. ככה הסלון גם יותר מוצנע, לא מול דלת הכניסה, וגם מקבל שטח יותר משמעותי מהחדר. המינוס כאן הוא שפינת האוכל רחוקה קצת מהמטבח, אבל מכיוון שיש לנו שולחן קטן במטבח זה לא מאוד מפריע.
3. הארכתי מעט את המטבח ושניתי את הצורה שלו ממטבח ח' למטבח ר', מה שיוצר מראה הרבה יותר מרווח, וגם השאיר לי מקום לשולחן קטן בפנים, וגם יצר לי מקום לנישות חמודות במבואת הכניסה לבית שהתארכה. הגבהתי את החלון במטבח ובטלתי את הארונות הגבוהים שהיו מעליו.
4. כמו שהיה קודם, השארתי את פינת הטלויזיה מחוץ לסלון, מופרדת חלקית ע"י ערסל. זה לא מתאים לכל אחד, אבל אצלנו בעיקר הילדים רואים טלויזיה, אז זה מתאים לנו שהטלויזיה לא חלק מהסלון.
5. השתמשתי בעמוד ובקורה שיש בסלון, וקיר גבס קטן שהוספתי, לתחום בין אזור הילדים (משחקים, בלאגן) - כל מה שקרוב לגינה, לבין הסלון ופינת האוכל שאמורים להשאר יותר מסודרים (בדגש על "אמורים"...).




ולתמונות לפני-אחרי:









כ

 ועוד משהו בקטנה, חדר הרחצה:

כשלוקחים חדר מלבני וממקמים רהיטים לאורכו, הוא נראה עוד יותר מלבני ממה שהוא. תמיד צריך לנסות להגיע לתכנון שבו החלק הפנוי של הרצפה הוא ריבועי פחות או יותר.
פה מה שעשה את העבודה היה הסיבוב של האמבטיה. את האסלה החלטתי לא להתקין בסוף, עשיתי רק הכנה עבורה. המחשבה היתה שהיום כשהילדים שלנו קטנים אנחנו צריכים מקום לאמבטית תינוק וגם גישה נוחה לאמבטיה הגדולה. כשיגדלו, אם תחסר לנו, נוסיף את האסלה.
















והנה חדר הורים שהסבנו לחדר ילדים. כמה שהחדר נראה יותר גדול עכשיו, לא?

































וכמעט שכחתי קרדיטים:
1. לבעלי, שהיה הראשון שזיהה את הפוטנציאל של הבית. שיחקת אותה!
2. לאבא שלי (האדריכל המהולל) שהכריח אותי (וגם שילם...) להגדיל את החלון במטבח ולשבור את הקיר ליד המדרגות כשאני התקמצנתי. איזה מזל שהקשבתי לו...

יום שני, 23 באוגוסט 2010

תערוכה מומלצת - ריקוד המכונה במוזיאון ארץ ישראל

אז כמו כולם גם אני בחופש הגדול מתעסקת פחות בעיצוב פנים ויותר באיך לשעשע את הילדים. אתמול, אבל, הצלחתי בגדול, מצאתי שילוב מעולה של אמנות עם כיף לילדים: תערוכת ריקוד המכונה במוזיאון ארץ ישראל (הידוע גם בכינויו מוזיאון רמת אביב).

אמנם עמדתי בתור לכרטיסים 45 דקות (טיפ: אפשר להזמין כרטיסים מראש ואז יש תור הרבה יותר קצר לאסוף אותם), אבל היה שווה כל רגע. התערוכה מורכבת מכ-40 אקווריומים שבתוך כל אחד יש פסל / בובה שבלחיצת כפתור מתחילה לזוז, להסתובב, לעלות ולרדת, בעזרת גלגלי שיניים ומנופים שגם הם חלק מהיצירה. הפסלים צבעוניים ועם המון הומור - בחור שמרים פתקית מחיר ויוצאות לו העיניים מההלם, הקמצן שמת אבל קם לתחיה כשפותחים לו את תיבת האוצר, מאלף אריות שמכניס את הראש לתוך פי האריה ומוציא אותו בדיוק בזמן, וכו'.


המלכה מנופפת לשלום לנתינים ומזיזה את הראש מצד לצד




















עכשיו, הילדים רצו להם בהתלהבות מאקווריום לאקווריום וכל פעם בדקו מה קורה כשלוחצים על הכפתור האדום והיו מבסוטים עד הגג, וגם המבוגרים לא פיגרו אחריהם, מזמן לא ראיתי כל כך הרבה פרצופים מחייכים במקום אחד.

מלבד התצוגה הזו יש גם מופע קסום של 25 דק' שגם הוא כולל כל מיני מכונות שבתוכן אלמנטים ובובות שזזים ומסתובבים. כל פעם מוארת מכונה אחרת באורות צבעוניים ומתחילה "לרקוד" ולקרקש, וברקע מוסיקה דרמטית. מהפנט.

התערוכה פתוחה עד 10.10.10, אז אפשר לחכות לסוף החופש הגדול ולראות אותה יותר בנחת. מומלץ מומלץ מומלץ!

תודות: לקרן ששלחה אותי לתערוכה ולסבתא עדנה שרצה אתי אחרי הילדים.

נ.ב., ואם אתם באים לתערוכה אתם בטח מחפשים גם איפה לאכול... בית קפה מומלץ, מתאים מאוד לילדים, הוא בטא קפה ברח' ברודצקי (במרכז המסחרי הישן). בימי שבת ב-10 בבוקר יש שם הפעלה נחמדה לילדים, ובכל מקרה יש רחבה גדולה רחוקה מהכביש שאפשר לרוץ בה או ליסוע על אופניים. מומלץ להזמין מקום בששי-שבת.

יום שני, 9 באוגוסט 2010

עיצוב חנות צילום

היום רציתי לכתוב על חנות צילום - עולם הצילום והסובלימציה - שעיצבתי לפני כמה שנים עם גלית, שותפתי לשעבר.



מדובר על חנות של כ-170 מ"ר, כולל מעבדה, בקניון בשכונה חרדית בירושלים. מסתבר שהחרדים מצלמים המון, ומכיוון שלרובם אין מחשבים בבית, חנויות צילום הן מאוד פופולריות. בחנות יש 20 עמדות עצמיות לפיתוח תמונות (מופרדות בין נשים וגברים) + 2 עמדות אח"מים סגורות, וחוץ מזה מדפיסים בה על כל דבר שאתם יכולים להעלות על הדעת ככה שצריך היה לתכנן שטח תצוגה נרחב, 5 דלפקי מכירה, איזור סטודיו של צלמת, פינת פספורט, פינת משחקים לילדים, ובטח שכחתי עוד משהו...

אני מצרפת תכנית של החנות, כי התכנון שלה היה מאוד מאתגר, היה צורך להכניס המון פונקציות לחנות אבל עדיין שתיראה מרווחת ויוקרתית (אם תכניות כן/לא מעניינות אתכם, תגיבו בבקשה, שאדע!).



חוץ מהתכנון הקפדני של החנות, תכננו ועיצבנו את כל הרהיטים (נגרות: נגריית איצו בירושלים), כולל המשרביות (לוחות מחוררים) שמאווררים את שולחנות המחשבים, וגם את האהילים שבחרנו להם חומר חצי שקוף שנראה כמו אם הפנינה (ביבוא מקנדה של חברת פאזה), גופי התצוגה (שנקנו בריג'נסי), והספות (רהיטי צמרת בת"א).

הסגנון הותאם לטעם של המגזר החרדי, והלקוחות התכנסו כל פעם ואישרו או פסלו את התכנית, החומרים, או הצבעים שבחרנו, ע"פי מידת ההתאמה שלהם למגזר. בסוף כנראה שהצלחנו. החנות היא הצלחה מסחררת, סיפרו לי שלפעמים ב-12 בלילה עוד עומדים שם בתור, וכבר הפכה לרשת של 10 סניפים.
















יום רביעי, 28 ביולי 2010

מתחם התחנה בתל אביב

בזמן האחרון אני משלימה פערים עיצוביים / תרבותיים, ואתמול סוף כל סוף יצא לי לבקר במתחם התחנה המשופץ בדרום ת"א. בתור מישהי שמכירה את תל אביב די טוב (גרתי בה 10 שנים) הייתי ממש מופתעת. כאילו, מאיפה המתחם הזה נחת עלינו פתאום עם המבנים היפים האלה? ואיך אף פעם לא שמנו לב שהם שם?





אז חקרתי קצת את הנושא, וזה מה שגליתי:
מדובר בשטח של 20 דונם שנבנה סביב תחנת הרכבת הישנה שממנה יצאו נוסעים מיפו לירושלים לפני 100 שנה, וכולל את התחנה, מפעל שייצר אריחים מצויירים ואלמנטים לבנייה מבטון, ועוד מבנים מראשית המאה ה-20, בסגנון טמפלרי ומבנים מהתקופה העותמאנית ומתקופת המנדט. מה שמדהים הוא שהמקום עמד סגור ונטוש כשטח צבאי כמה עשרות שנים ולכן השתמרו בו המבנים, וגם המון פריטים אותנטיים מהתקופה. לפני 5 שנים רון חולדאי גילה את המקום, נדהם כנראה מהפוטנציאל, והחליט לשפץ ולהפוך אותו למתחם בילויים.

השחזור הוא קפדני, להסתובב שם הרגיש לי כמו לחזור בזמן (איפה טוני ודאג להחליף חוויות?). רק כמה בניינים גבוהים חדשים שמציצים ברקע מקלקלים את התחושה. יש במקום בתי קפה ומסעדות, וחנויות מעצבים (בעיקר בגדים ותכשיטים) מעוצבות לעילא. בימי ששי יש במקום שוק אורגני. הכל די פלצני, אבל ממש שווה ביקור.

לא הספקתי לבקר בכל החנויות, (אין ברירה, אצטרך לחזור לשם). ממה שראיתי אהבתי את:

- סופי, חנות לאביזרים לבית וכלי בית צבעוניים ומקסימים.
- נעמה בצלאל. איזה עיצוב פשוט ומקסים.
- חנות ענקית של צומת ספרים שמוקדשת לעיצוב ואומנות - אדריכלות, עיצוב פנים, עיצוב גראפי, עיצוב תעשייתי, צילום, אמנות.


** הגעתי למתחם התחנה במסגרת מפגש גלריה של נירלט, שארגנה במקום תערוכה ("יפה לך"), והרצאה על צבעוניות בעיצוב פנים. הרצתה יהודית עזרא, מעצבת טקסטיל מחנות רנבי לבדים. היה מעניין ומעורר מחשבה, היו עוגות מעולות, והתערוכה חביבה. סחתיין עליהם...


יום שני, 12 ביולי 2010

ערסלים בבית

היום אני רוצה לכתוב על אחת ההברקות העיצוביות האהובות עליי (למדתי את זה מאבא שלי, שלקח את הרעיון מחבר ברזילאי) - לתלות ערסלים בבית. ולמה? מהרבה סיבות: [אם אין לכם כוח לקרוא הכל, אני אתן תקציר: ערסל בבית זה יפה ומגניב!]:

1. תודו שאין כיף מלהשתרע בערסל, אז למה לא בבית?
2. אם כתבתי בפוסט קודם על כורסאות שתמיד תופסים קודם את הכורסאות, אם יש ערסל (ומתגברים על החשש הראשוני) זה מקום הישיבה שנתפס ראשון.
3. הערסל יכול להפריד בין חללים בצורה קלילה. אצלי למשל, ערסל מפריד בין הסלון לפינת הטלויזיה / משחקים. מצד אחד אפשר לשבת עליו כחלק מפינת הישיבה בסלון, מצד שני אפשר לשכב עליו ולראות טלויזיה, ומצד שלישי הוא מסתיר קצת את הבלגן של הילדים, אבל לא את החלון.
לחילופין, אני אוהבת למקם ערסל בקצה הרחוק של סלון מלבני, ליד חלון גדול. ואז הוא גם משתלב באיזור הישיבה / טלויזיה וגם מהווה מקום כיפי לקרוא ולנוח.
4. הערסל הוא רהיט נייד ולא מחייב. הילדים משתוללים יותר מדי? תורידו את הערסל מוו אחד ותתלו את שני קצותיו על הוו השני. לחילופין, אפשר לנעוץ ווים של ערסל בכל מיני מקומות (בבית, בגינה, במרפסת) ולהעביר את הערסל ממקום למקום לפי הצורך.
5. אפשר לשבת על ערסל שתלוי כמו שצריך ביחד 2 - 3 מבוגרים + כמה ילדים.
6. הכי כיף להירדם או להרדים תינוק בערסל.
7. יחסית לכורסא או ספה מדובר ברהיט ישיבה ממש לא יקר (עניין של כמה מאות שקלים לכל היותר).
8. לילדים יש נדנדה בילט-אין בבית.
9. כששוטפים רצפה אפשר להערים עליו את כל הבלגן ולשטוף מתחת... :0)


אם תולים ערסל בבית, אז לא ערסל רשת פשוט, אלא ערסל בד עשיר. קצת קשה למצוא כאלה, מוכרים אותם בירידים כמו יריד חוצות היוצר בירושלים. אני מכירה זוג שמייבא ערסלים כאלה מברזיל, אני לא אפרסם כאן את הטלפון שלהם, אבל אם מישהו רוצה אני אשמח לתת לו אותו.

חיפשתי תמונת ילדות שלי בערסל, כי למיטב זכרוני בערך כל הילדות + ההתבגרות שלי עברה בערסל עם האחים והחברים שלי, ובסוף מצאתי (משמאל).

וגם מצאתי תמונה של איריס משנות ה-80 בערסל במרפסת שלי (שבטוח תהרוג אותי ששמתי אותה, אבל את לא עונה לי לטלפון אז בעייה שלך!). זו כזו תמונת אייטיז שהייתי חייבת לשים אותה (להגנתה יאמר שהתסרוקת נעשתה לטובת הצילום).





ועוד כמה תמונות עכשויות של ערסלים בבתים:



יום שני, 5 ביולי 2010

חנות תאורה מומלצת: גדעון קלאס

בשבוע שעבר הגעתי למסקנה שלא יכול להיות שהסנדלרית תלך יחפה, ושלמעצבת הפנים יהיו נורות חשופות בבית (מודה, למרות שאנחנו גרים פה כבר שנתיים...).

נסעתי לי לוולפסון לחנות ההזויה והאהובה עלי מאוד, גדעון קלאס תאורה (וולפסון 20, תל אביב). כבר מהשם אפשר להבין במה מדובר, לא? אם זה לא ברור אני מצרפת תמונה.


















אם לא היתה לי המלצה על החנות מגלית, אני די בטוחה שהייתי מפספסת אותה ולא טורחת להכנס, אבל אם תתגברו על השוק תגלו בפנים אוצר בלום: מליון סוגים של זרועות למנורות ואהילים. ואם הטעם שלכם נע בין רטרו, קלאסי, כפרי, שאבי שיק (סגנון שוק הפשפשים) לקיטש, אני בטוחה שתמצאו שם בדיוק מה שאתם מחפשים.

[אם אתם אוהבים עיצוב מודרני, תצטרכו לחכות לפוסט שלי על חנות תאורה אחרת למנורות מודרניות].

כל הכיף פה הוא לבחור זרוע שאוהבים, או שנדליר, להתאים לה אהיל/ים - מפורצלן, זכוכית, בד, מתכת, או קריסטל, לבחור צבע לזרוע (שמנת, נחושת, שחור, נחושת מושחרת, מוזהב, לבן מלוכלך), להחליט אם תולים את המנורה כשהאור פונה למטה או למעלה, להחליט על עם או בלי שרשרת למנורה שתלויה מהתקרה וכו' וכו'. אפשר לבלות פה שעות. אפשר גם להביא אהיל שקבלתם בירושה מהסבתא ולהתאים לו זרוע או שרשרת. המוכרים יעזרו לכם לעשות את ההתאמות.

המחירים פה לא במיוחד זולים, ביחוד אם תבחרו אהילי זכוכית ישנים. אל תצטטו אותי, אבל אפשר לבקש ולקבל הנחות...
אגב, באורל תאורה, בוולפסון 39, תמצאו מנורות באותו סגנון. אם המבחר פה לא מספק אתכם, תבדקו גם שם.

והנה כמה תמונות של מנורות שהרכבתי פה. מבטיחה להוסיף תמונות אחרי שאקבל את המנורות החדשות שקניתי.

*** אוקיי, עדכון מהשטח: המנורות היו מוכנות אחרי חודש, במקום אחרי שבוע כפי שהובטח, ולא כל המנורות היו בדיוק מה שהזמנתי. הם החליפו לי במקום מה שלא התאים, אבל עדיין, קחו בחשבון שהבלגן שבחנות הוא כנראה אינהרנטי...
ולקח לי עוד איזה חודשיים גם להתקין את המנורות, והנה אני מוסיפה גם את התמונות של המנורות החדשות.


מתה על המנורה הזאת, שתלויה אצלי במטבח מעל שולחן קטן. אהיל רטרו, כמו גולות של פעם.
















במנורה הזו יש נורה שאני מאוד אוהבת - G9. זה סוג של הלוגן קטן שאמור להיות חסכוני בחשמל ולא צריך שנאי. כשמוסיפים לו דימר ומחלישים את האור, הנורה נותנת אור ממש כמו של נר.













אהילי הקריסטל למיניהם "מציירים" ציורים על הקיר כשמדליקים את האור.



















פה הוספנו שרשרת למנורה והיא משמשת כמנורת קריאה מעל מיטה.